<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות י"ז ח"א</h1>
<h2>דף כח.</h2>
עוף שבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם כך הוא מעשה בתלמוד בחולין אמרו ז"ל היאך נעשה נשחטהו ואחר כך נבדוק הסימנים אם ניקב הוושט או נפסקה רוב הגרגרת חיישינן במקו' נקב שחט ונקוב היה הוושט מתחלה במקום שחיטה או נפסקה רוב הגרגרת נבדקיה והדר נשחטיה כלומר נפתח העור שעליו ונר' אם נפסקה רוב הגרגרת או ניקב הוושט ואחר נשחו' אותו וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים פי' לפי שיש לו שתי עורות פנימי לבן וחיצון אדום ואינו ניכר הנקב בחיצון אלא נשחוט קנה לבדו ואחר כך חותך הוושט למעלה מתרבץ הוושט ר"ל ממקום חבורו בלחי וכן למטה סמוך לזפק ויהפכו אותו אם נמצא בו רושם בעורו הלבן שבפני' פסולה ואם לאו כשרה. ופרש"י כי מה שאנו בודקין אותו, משום נקב הוא דתלינ' לקולא שקנה שבעצים הכהו ולא חתול כאשר נאמר למטה ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא וכן פשוט במעשה הזה. ולפי דבריו צריך לחלק כי כשהוא משום נקב כלומ' כשחוששין שניקבו הסימנים בעצים או בקנין אינו צריך בדיקה אלא בסימנים כשיש ריעותא, וכשנאמר שנבדוק אותו משום ספק דרוסה צריך לבדקו כנגד החלל אף על פי שאין ריעות' אלא בסימנין, וזה בוושט. וכמו כן בקנה יש חלוק דאם הוא משום נקב אין צריך לבדוק אלא אם נפסק רוב הקנה, ואם הוא משום דריסה ואיכא אודם בנקב אפי' כל שהוא טרפה דזיהרא מיקלא קלי כדלקמן. ולפי זה צריך לומר אפילו האדימה גרגרת במשהו משום דרוסה טרפ' דזיהרא מיקלא קלי כלומר הארס שורף עד החלל ואין מועיל בדיקה. וכן כתב הוא לודאי דרוסה אין מועיל בדיקה כאשר אכתוב [לקמן נ"ג ע"ב]. וריב"א פי' דאם היו תולין כשהכה עצמה העוף בקנה או בעצים ודאי אין צריך בדיק', אבל זה המעשה שאירע היה בספק דרוסה כגון שראו חתול רודף אחריו ולא היה שם כלב. ולפירושו נאמר דוושט אין לו בדיקה מבחוץ (א)לא בנקב, דודאי אם ניקב יש לו בדיקה מבחוץ כי הנקב ניכר בו יפה אפילו בעור החיצון, אבל אדמימות מן הדריסה אינו ניכר בעור החיצון שהוא אדום אלא בעור הפנימי שהוא לבן ולפיכך שחטוהו ובדקוהו כנגד כל החלל. והגאונים כתבו כרש"י וכן עקר. והרא"ש הקשה כיון שאמרנו בו שאין לו בדיקה מבחוץ כמו שכתבתי היאך אנו מתירין ע"י בדיקה מבפנים בספק דרוסה ואין מצריכין לבדוק אותו מבחוץ שמא אם היה יכול לבדקו מבחוץ היה מוצא שם הארס וסופו היה ליכנס בפנים ועדין לא נכנס ועל כן אינו מוצא שום דבר בפנים אבל סופו היה ליכנס לשם וכל העומד לינקב כנקוב דמי, ושמא תאמר כי אודם הארס אינו שורף בסימנין עד שיאדימו בפנים ולפי זה מאחר שאינו מוצא שום אודם בפנים כשרה אפי' שיש אודם בצד החיצון, זה אינו דכיון שאנו אומרי' בענין הדריסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעים כאשר אכתוב ובסימנין אמרי' עד שיאדימו סימנין עצמן משמע דאתי לאפוקי שאם האדים העור והבשר כנגד הסימנים אין לחוש עד שיאדימו סימנים עצמם ומכל מקום בסימנים עצמן נראה שטרפה בכל מקום שהאדימו אפי' מבחוץ אם כן היאך אנו מתירין בבדיקה מבפנים בספק דרוסה. ותרץ הוא דהקלו בספק דרוסה מאחר שבדק בפנים ולא מצא אין חוששין שמא האדים מבחוץ. ועוד תרץ תירוץ אחר דכל זמן שלא ניכר הארץ בפנים טיפת הארס ניכרת יפה על הוושט מבחוץ אף על פי שעור החיצון אדום וכשעבר כבר הארס לפנים ולא נשאר בחוץ אלא רושם אדמימות אז אינו ניכר בעור החיצון מבחוץ כי אינו יותר אדום אותו הרושם מעור החיצון, ולפי זה הא דקאמר שיבדקנו מבפנים להחמיר קאמר שאין לו לסמוך על בדיקת חוץ כי כבר עבר הארס לפנים ואינו ניכר מבחוץ כמו שכתבתי ע"כ תוכן דברי הרא"ש. ולפי זה התירוץ השני צריך לבדוק בספק דרוסה מבפני' ומבחוץ, ואם נמצא טפת הארס אפי' מבחוץ טרפה. כבר כתבתי בנפילה [לקמן נ"ב ע"א] אם אנו בקיאין לעשו' בדיקה בדרוסה מפרש"י.
<h2>דף נג.</h2>
ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא לא' מהם צפרן בגופו חוששין לו בין ליחה בין יבשה ואף על פי שהשאר מותרי' כגון שהוא והן שותקין כיון שהצפרן תחובה בגבו רגלים לדבר וחוששין ואומרי' כי דרסו וממנו נשמטה ונתחבה ואף על פי שאין הארי מצוי להשמט צפרנו חיישינן כיון שרגלים לדבר פשוט.
חוששין לספק דרוסה כיצד ספק נכנס הדורס ספק לא נכנס אין חוששי' וכן ספק כלב הכהו ספק חתול הכהו אין חוששין לה וכן ספק קנה הכהו ספק חתול אין חוששין לדרוסה פי' ואפי' שראינו שנכנס שם חתול אחריה תולין בו בקנה. ואם הוא בצואר ובא העוף מלוכלך בדם חוששין שניקבו הסימני' בקנה בודקין כמו שכתבתי למעלה בדין הראשון [לעיל כ"ח ע"א]. וכמו כן נכנס הדורס וישב ביניהם אין חוששין, דשלו' עשו. וכן אם קטע הדורס ראשו של אחד מהם אין חוששין לאחרי' כי חמתו שככה במעשה שעשה. וכן אם הדורס פועה ומרי' קולו והן מקרקרי' כמו כן אין חוששין להם כי נפחדי' ממנו והוא מהם, אבל אם הוא שותק והן מקרקרי' זו היא ספק דרוסה שחוששין לה פירו' וכן דין זה בכל הדרוסין שאין חוששין אלא כשהוא שותק והן מקרקרין. כתב בעל התרומה דהא דאמרינן כשהוא שותק והן מקרקרין חיישינן, דוקא כשהן עומדין במקום צר שאין להם מקום לברוח ולהציל עצמן מידו אבל במקום שאיפשר להם לברוח אפילו הוא שותק והן מקרקרין לא חיישינן דאמרינ' שברחו והיו רצין ולא השיגם ועל כן הן מקרקרין, וכן כתב הרשב"א בתורת הבית. ועוד כתב הרשב"א והא דאמרינן קטע ראשו של אחד מהן דאין חוששין לאחרים דוקא קטע אבל אם נמצאת צפורן תחובה בגבו של אחד מהן והוא שותק והן מקרקרין כלם אסורין ולא אמרינן חמתו שככה אלא אדרבא יותר הוא כועס על האחרו'. ועוד כתב דהא דאמרינן ספק בחתול ספק בקנה או בכלב כמו שאמרנו דוקא שמצוי לפנינו כלב או קנה כלומר שיש לפנינו דבר במה לתלות אבל אם בא לפנינו כך ולא ידענו במה אין תולין אלא במצוי בין להקל בין להחמיר, וכתב שמצא סעד לדבריו מקצת גדולי המורי' הראשונים. חתול שנכנס ללול של תרנגולין והוא שותק והן מקרקרין נראה לפי מה שכתבתי שחוששין להם, ויש מי שכתב לפי שחתולין שלנו הן בני תרבות ע"כ אנו סומכין שלא להקפיד, ונכון להחמיר.
אם נתערבה ספק דרוסה באחרות לא בטלה אפילו באלף כך כתב רב אחא בשאלתות פרשת בהעלותך. ויש מי שכתב דה"ל ספק ספיקא שמא היא זו ושמא אינה ואת"ל זו היא שמא לא דרס. וסברת רב אחא דכיון דלפני תערוב' היה אסור מספק אינו חוזר ונפטר מתערובת. ואם נתפזר א' מהן מותרת דאמרינן כי ברוב יש בו האיסור, ואסור לפזרם בידי' שמא יקח מן הקבוע. וכתב רבינו תם שאם נכנס זאב לעדר ודרס ב' או שלשה בהמות לעיני הרועה ולא נגע באחרו' דכל חד וחד דפריש מותרת, דסבר דהאי דאמרינן כל דפריש מרובא פריש אפילו מעורבין הכל מותר חוץ מכוס עבודה זרה וקדשי' שכתבתי בדין תערובת [אות כ"ט].
<h2>דף נג:</h2>
וכתב הרשב"א ספק דרוסה ששהתה י"ב חדש בידוע שהיא כשרה, ואם נקבה היא כל שנתעברה, ואם עוף כל שטוענת ויולדת. ואם הם רבים אסור לשהותה עד שתלד או תטעון או תתקיים י"ב חדש שמאחר שהם רבים שמא ישכח ויאכל א' מהן.
ספק טרפה כגון מדרוסה או מנפולה או מכל אותן שצריכות בדיקה אם לא בדקה ושהתה י"ב חדש בודאי לא נטרפה, אבל אם ודאי נטרפה אינו מועיל שהוי, ובנקבה סימן שלה כל שלא יולדת דאם ילדה ודאי לא נטרפה, ולודאי טרפה אינו מועיל ילדה, ועוף כל שטוענת ויולדת ובעוף תמצאנו [אות כ"א] כך פשוט.
ואסור למכור דרוסה וספק דרוסה לגוי שמא יחזור הגוי וימכרנה לישראל והישראל לא יודע פשוט מההוא עובדא דההוא שרקפא דספק דרוסה וכו' ועוד פשוט כמו שאכתוב למטה.
דרוסת הנץ לפרש"י שאין לו בדיקה כי הוא כתב בההוא עובד' דההוא שרקפא דספק דרוסה דאתא לקמיה דרב וכו', ופרש"י לפי שהעופו' היו דקין ומרובין ולא היה יכול לבדקן אי נמי אמרינן שארס הנץ הוא דק ולא מאדים הבשר ולא מינכר ודבר זה נראה לי ע"כ. נראה מדבריו כי דרוסת הנץ בשום עוף שיש לו דריסה בו שאין לו בדיקה. וי"מ מפני שהעופות כשהם קטנים בשרם אדום ואין ארס ניכר בהן, ולפי זה אם לא היו עופות קטנים כך יש לדרוסת הנץ בדיקה, ונכון להחמיר.
ופרש"י דכי אמרינן דרוסה יש לה בדיקה דוקא בספק דרוסה כגון שהוא שותק והן מקרקרי' כמו שכתבתי [לעיל נ"ג ע"א] או כשאינו ידוע באי זה מקום דרוסה, אבל ודאי דרוסה שמקום דריסתה ניכר בהכאה כנגד החלל צפרן תחובה בגבו או מקום צפרן וכנגד החלל אין סומכין על הבדיקה דאפילו אין בה אדמימות טרפה ושמא האדים הבשר ואינו ניכר, אף על פי שאנו סומכין על בדיקת הסימנים ואפילו האדים הבשר כנגדם משום שניכר בהם אדמימות הארס ביותר. והתוספו' כתבו דאפילו בודאי דרוסה מהניא בדיקה, אלא שבספק דרוסה צריכה בדיקה בגבה וכרסה וצדיה וכנגד החלל כלו, ובודאי דרוסה אין צריך בדיקה אלא אותו מקום בלבד, וכן נר' עקר. וי"א דאפילו בבהמה יש לה בדיקה, דאפילו ספק נקב אין בדיקה לוושט אחר שחיטה דשמא במקום נקב שחט, לספק דרוסה יש לה בדיקה לפי שהארס מתפשט וניכר אפילו לאחר שחיטה אף על פי ששחט במקום הארס. ויש אומרי' דדוקא בעוף יש לה בדיקה בדרוסה אבל לא בבהמה כי אין הפרש בין ארס לספק נקב, וכן כתב הרשב"א. ועוד כתב הרשב"א דצריך לבדוק סמוך לדריסה ואם לא האדים בשר אפילו מבחוץ כשרה בידוע שלא דרס שאם דרס כבר האדים, ואם לא בדק סמוך לדריסה חוששין לה שמא שנו מראיו מבחוץ והבריא ויורד ונוקב למטה ע"כ.
כבר כתבתי בנפולה [לעיל נ"ב ע"א] אם אנו בקיאין עתה בבדיקת דרוסה ע"כ.
דרוסה אם האדים הבשר כנגד בני מעים טרפה ואין מועיל לה בדיקה כך פשוט. נתמסמס הבשר כלומר נתמעך רואי' אותו כאלו אינו והוא הבשר שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי. ופרש"י כגון שדרסה בירך ונרקב הבשר רואים אותו כאלו אינו, ואם יש טרפות באותו מקום שנתמסמס בנטול, כמו בצומת הגידים, חשבי' לנתמסמס כנטול וטרפה. וי"מ שדרסה כנגד בני מעים שכתבתי שאם האדים כנגד בני מעים טרפה אם נתמסמס שם טרפה כמו אם האדים דכיון שנרקב הרי הוא כמו ניקב לחלל וכן מקום שנרקב לחלל בדרוסה אפילו לא האדים כנגד בני מעי' טרפה, וכן כתב הרמב"ם. וי"מ אותו בעצם בעור ובשר חופין רובו, וי"מ אותו בנקרע רוב כרס החיצונה ולא פירשוה כלל לגבי דרוסה.
כל דרוסה שצריכה בדיקה אם לא האדים הבשר כנגד בני מעים פירוש כנגד כל החלל, וצריך בדיקה בסימנים וכנגד הריאה ושאר כל בני מעים ואם האדים בפנים טרפה ואם לאו כשרה כך פשוט. וכתבו המפרשים כי הסימנים קשים הם אצל הארס ואפילו עבר בעור החיצון כל שלא עבר בפנימי כשרה שאל"כ היאך יש לו בדיקה בסימני' שמא כבר עבר הארס בוושט בעור החיצון ואינו ניכר בו מפני שהוא אדום. ולמעלה [כ"ח ע"א] כתבתיו ממנו בדברי הרא"ש.
בדרוסה אפילו האדים הבשר כנגד הסימנים אינה טרפה עד שיאדימו הסימנים עצמם לחללם. ובין וושט ובין קנה דריסתן במשהו, פירוש אם האדימו בפנים כי הארס שורף כך פשוט. וכתב הרשב"א בתורת הבית האדימו מבחוץ ולא מבפנים כשרה.
<h2>דף נח.</h2>
וכתב הרשב"א ספק דרוסה ששהתה י"ב חדש בידוע שהיא כשרה, ואם נקבה היא כל שנתעברה, ואם עוף כל שטוענת ויולדת. ואם הם רבים אסור לשהותה עד שתלד או תטעון או תתקיים י"ב חדש שמאחר שהם רבים שמא ישכח ויאכל א' מהן.
ספק טרפה כגון מדרוסה או מנפולה או מכל אותן שצריכות בדיקה אם לא בדקה ושהתה י"ב חדש בודאי לא נטרפה, אבל אם ודאי נטרפה אינו מועיל שהוי, ובנקבה סימן שלה כל שלא יולדת דאם ילדה ודאי לא נטרפה, ולודאי טרפה אינו מועיל ילדה, ועוף כל שטוענת ויולדת ובעוף תמצאנו [אות כ"א] כך פשוט.
